<h1>ראב"ן שו"ת סימן מ"ב</h1>
<h2>דף לב.</h2>
שאלני חתני ר' שמואל מהא דתניא [גיטין ס':] דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בע"פ, והאיך אנו קורין פ' קרבנות וק"ש בכל יום ופסוקי דזמרא. והשבתיו כיון דלא איפשר עת לעשות לה' הפרו תורתך, כדאמרינן בפרק הניזקין בגיטין [ס'.] מהו למיקרי בספר הפטרות בשבת ומסקנא כיון דלא איפשר עת לעשות לה' הפרו תורתך. ואמרינן נמי בסדר יומא [ס"ח:] ובעשור שבחומש הפיקודים קוריהו ע"פ, ואמרינן [שם ע'.] וליגלול ספר תורה וליקרי ומסקינן אין גוללין ס"ת בצבור מפני כבוד ציבור, אלמא כיון דלא אפשר לגלול מפני כבוד ציבור קורא ע"פ משום עת לעשות לה'. וא"ת ליכתוב וליקרי, הא אמרי' [גיטין שם] דאין כותבין פ' בפני עצמה אלא לתינוק להתלמד בה משום דלא איפשר אלא בהכי אבל לגדול לא, וכי קא כתב עובר ועושה מעשה בידים, וכי קרי בע"פ לא עביד מעשה בידים דדיבורא לא הוי מעשה כ"כ בידים. ושפיר דליקרי על פה (מדכתיב) [מלכתוב], כדאמרינן בזבחים [פ'.] הניתנין מתנה אחת שנתערבו בניתנין ד' מתנות ר' אליעזר אומר ינתנו מתן ד' ור' יהושע אומר ינתנו מתן אחת וכו' עד א"ל ר' יהושע כשנתתה מתן אחת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידך כשנתת מתן ד' עברת על בל תוסף ועשית מעשה בידך. וא"ת לייתי כ"ד ספרים בבית הכנסת וליקרי ביה, היה לו לגלגל מפרשה לפרשה וכבר אמרנו אין גוללין מפני כבוד ציבור, הילכך לא אפשר אלא בקריאת ע"פ ומשום עת לעשות לה' וגומר. ותנן נמי בפרק בתרא דתענית [כ"ו.] משמרות קורין במעשה בראשית וכו' עד בשחרית במוסף קורין בספר תורה במנחה קורין על פה כקורא את שמע, אלמא כיון דליכא ספר תורה במנחה קורא ע"פ ולא מייתו ספר תורה למיקרי בהו אנן נמי ל"ש, ומדקאמר כקורין את שמע ש"מ דשפיר מצי למיקרי בע"פ. וטעמא כיון דשגור הוא ומיושר בפי הכל לקרותו, הוי כאלו קוריהו מתוך הכתב ושרי, כדאמרינן במגילה [י"ח:] אין כותבין ספר אלא מתוך הכתב ומותבינן עלה והא ר' מאיר כתב מגילה מלבו וקראה ומשני שאני ר' מאיר דמקיים בנפשיה ועפעפיך יישירו נגדך שהיה דברי תורה שגורים ומיושרים בפיו לכותבן כראוי והוי כאלו כתבן מן הכתב. ואם תאמר והא אסיקנא [שם.] דר' מאיר משום שעת הדחק שאני, הכא ([ד]נמי) [נמי] שעת הדחק הוא דכיון דחייב אדם לקרוא פרשת תמיד בכל יום דאמרינן [תענית כ"ז:] תהיו קורין לפני פרשת קרבנות ואני מעלה עליכם כאילו הקרבתם קרבן, וגם קרית שמע כדכתיב בשכבך ובקומך, ולגמור את ההלל בכל יום כדאמר רבי יוסי [שבת קי"ח:] יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום והוא תהילה לדוד עד כל הנשמה, ואי איפשר מתוך הכתב כדפרישית הוי בשעת הדחק וקורין על פה. ותו הא דתנן בסוטה [ל"ב.] ואילו נאמרין בלשון הקודש מקרא ביכורים וברכת כהנים וכו', וכי כל אחד שהיה מביא ביכורים היה מביא ספר תורה עמו, וכי תימא הכי נמי תינח יודע לקרות שאינו יודע מאי. ועוד תנן במשנת ביכורים [פ"ג מ"ז] בתחילה היו מקרין את שאינו יודע התקינו שהיו מקרין את היודע ושאינו יודע שלא לבייש את שאינו יודע, אלמא בעל פה היה קורא. וכן ברכת כהנים, אלמא מצותו בכך ורחמנא שרא. וכן אמרינן [גיטין שם] דבר[ים] שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה כגון קריאת ספר תורה ביחיד ובצבור, ומשום שלא להוציא לעז על ספר תורה, כדאמרינן ביומא [שם] ובעשור שבחומש הפיקודים קורהו על פה ואומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתיב כאן וכל כך למה שלא להוציא לעז על ספר תורה. ותו הא דאמרינן [גיטין שם] דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבן, וכאשר ראו דורות האחרונים האמוראים שנתמעטו הלבבות ומשום שלא תשכח התורה כתבוה ואמרו עת לעשות לה' הפרו תורתך, הכי נמי לא שנא.
